ג'ימי מקריי האבא של קולין


כולם מכירים את קולין מקריי אחד מהאגדות הבולטות ביותר בהיסטוריה של ה-WRC, ההצלחה של קולין העלימה כמעט לחלוטין את הדמות המרכזית בחייו, האב ג'ימי מקריי.


מקריי האב, נכנס מאוחר לספורט המקצועי, שבר שיאים על אדמת בריטניה, ועוד הצליח להוסיף לרזומה שני בנים יורשים מוצלחים לא פחות קולין ואליסטר. הגיע הזמן לעשות כבוד לנהג שכבר נמצא בעשור השביעי של חייו ולהכיר קצת מההיסטוריה המוטורית שלו.

ג’ימי נולד, גדל והקים משפחה בלאנארק עיר סקוטית קטנה, התפרנס מעסק לאינסטלציה אשר היה בבעלותו ואת החיבה שלו לספורט מוטורי הוא שמר בגבולות החובבנות בעיקר. כל זה התנהל על מי מנוחות עד שבגיל 31 (גיל מאוד מבוגר בשביל להתחיל בקריירה ספורטיבית לכל הדעות), מקריי החליט שהגיע תורו לטעום מהאבק המקצועי ולהתחרות באופן רציני בתחומי הראלי הביתיים (קרי בריטניה).

בשנת 78’ מקריי קיבל הזדמנות מיוחדת להצטרף לצוות הראלי-בריטי של ווקסהול כשהוא נהג ב-"שבט HSR” (רכב ראלי קטן, מאוד פופולרי באותה תקופה ומקביל לסדרה של אופל), שנתיים לאחר מכן ב-1980, גי’ימי הרשים וניצח בראלי אירלנד, הראשון שלו מתוך 7 הניצחונות במירוץ הזה. שנה אחרי (1981), ג’ימי כבר "לא ספר אף אחד" במגרש הבריטי כשהוא קטף את האליפות הבריטית ראשונה שלו מתוך 5 אליפויות, שיא שלא נשבר עד היום. כל גדולי ה-WRC באותו עשור הובסו על ידי השרברב ג'ימי,  ביניהם תוכלו למצוא את: ארי וטנן, מלקולם וילסון, הנרי טויוונן ז"ל, האנו מיקולה ואפילו את הבן שלו קולין שהיה אז בתחילת דרכו בשנת 88’.

בניגוד למגרשים הביתיים ברחבי בריטניה, עולם ה-WRC שונה בתכלית, אם אין לך גב רציני שתומך בך בכל אספקט אפשרי קשה להגיע לתוצאות, ג’ימי שנכנס באיחור רב לסצנה המוטורית לא היה אטרקטיבי מספיק בשביל שאיזה חברה תספק לו חסות כזו אדירה. אז כן, הוא נכנס פה ושם ועלה על שתי פודיומים, אך זו בטח לא הייתה התהילה שהוא חיפש לעצמו. בכל מקרה, המעגל של ג’ימי וה-WRC נסגר בשנת 95’ בזכות בנו קולין, אשר הוביל את סובארו ל-"דאבל" היסטורי.

אופל מאנטה  400 (B) , 1983-1985

ההיסטוריה של אופל לא עשירה בפעילות ספורט מוטורית, וזה למרות שהיא חברה אשר צמחה בתוך הסצנה המוטורית הגדולה בעולם (אירופה). ההתעלמות של אופל מעניינים ספורטיביים דילגה על כמעט שתי עשורים מרכזיים (70-90) שבהם, בעזרת הצמד האסקונה והמאנטה היא הצליחה להשאיר חותם משמעותי בעולם הראלי, אפילו בקטגוריה B המפלצתית.

האסקונה והמאנטה היו סוג של אחיות, הראשונה הוגדרה כגרסה הרשמית והפונקציונלית והשנייה הייתה גרסת קופה "חמה" מוארכת. את האמת ששני הרכבים האלו התבססו על אותו מרכב וגם האסקונה זכתה לתצורת שתי דלתות משל עצמה כך שבעיקרון שני הרכבים היו זהים, חוץ מהעבודה שאופל תכננה ושלחה את המאנטה לשולחן האישורים של FIA כדי להתחרות תחת קטגוריה B, שהפכה להיות הסטנדרט בעונת 1983.

ג'ימי שכבר הייתה לו מערכת יחסים ארוכה עם אופל עוד בתקופת הווקסהול, הצליח להוכיח את עצמו בידיים שלה אחרי שתי אליפויות בריטיות בעונות 81-82 עם האסקונה 400, המשיך לקבל יד חופשית בדמות מאנטה B חדשה לקראת עונת 83'. הבעיה, תהליך האישור של המאנטה ארך מעבר למצופה והעונה נפתחה שלקבוצת אופל יש רק אסקונה 400 מיושנת, אך למרות הנחיתות מול הקוואטרו האימתנית, מקריי הצליח להקדימה בשתי מרוצי הפתיחה (מתוך 6 בעונה) עד להגעת המאנטה עם האישורים המתאימים. למרבה האירוניה, עם המאנטה מקריי איבד גובה בגלל תקלות וחוסר התאמה עם הרכב החדש. בסיומה של העונה מקריי הצליח להתברג  רק במקום השלישי, ואיבד את תואר האליפות לסטיג בלומקוויסט על הקוואטרו של האודי.

"אין ייאוש בעולם"

עונת 84' בראלי הבריטי, מקריי והמאנטה הגיעו משופשפים ומנוסים הרבה יותר מהעונה הקודמת, במטרה אחת, להחזיר את הכתר הביתה. המציאות בתגובה, טפחה על פניהם בחזרה והקרב היה קשה מתמיד, מיקולה האנו הפיני והקוואטרו המשומנת שלו הביסו את מקריי ואופל כמעט בכל מירוץ שבו השתתפו השניים. קשה לרכב כמו המאנטה עם הנעה אחורית לעמוד מול היציבות המרובעת שמפגינה הקוואטרו על כל משטח שנקרה בדרכה. במירוץ פתיחת העונה ביורק מקריי הגיע שני למיקולה. במירוץ השני באירלנד, מיקולה נאלץ לא להשתתף בגלל הצורך בו במירוץ הספארי במסגרת ה-WRC, ג'ימי איבד את הבלמים כבר בסטייג' השני ונאלץ לפרוש מבלי לנצל את החוסר של מיקולה כדי לאסוף נקודות. האנו, חזר מהמקום השלישי והמכובד בראלי ספארי רק כדי להביס, פעם אחר פעם את מקריי ואופל המתוסכלים. במירוץ החמישי מתוך השישה, מיקולה נאלץ לחזור שוב אל ה-WRC, אך מי שהחליף אותו כנציג של האודי היה וולטר רוהל, שהגיע ראשון והשאיר את מקריי והחלום לאליפות בריטית נוספת במקום השלישי.

מירוץ סיום העונה על האי מאן הוא זה שהכריע את הכף, לפני פתיחת המירוץ מקריי עמד על 42 נקודות בעוד יריבו מיקולה החזיק ב-45 נקודות. מקריי הפנים כי כל תוצאה אחרת מהמקום הראשון, תגרום לו לשמוט את האליפות עונה נוספת. ראלי מאנקס נפתח בלחץ אטומי מצדו של מקריי שפשוט נצמד לראש הטבלה סטייג' אחר סטייג'. ומהצד השני אצל מיקולה הכל התהפך, כבר בסטייג' הרביעי הגיר של הקוואטרו שבק חיים והשאיר את מקריי במסגרת האליפות עד לדקה האחרונה של התחרות. מקריי ידע כי הכל תלוי בו, הוא שמר על קור רוח מופתי ודחק במאנטה עד למקום הראשון שהעניק לאופל וג'ימי אליפות בריטית שלישית במספר.

סיכום ראלי מאנקס עונת 1984


Jimmy McRae 1984 – Opel Manta B 400 – 1:43 Schuco

הדגם שלי מייצג את המאנטה של מקריי במירוץ האחרון באליפות הראלי הבריטי בעונת 84', ראלי מאנקס. "שוקו" יצרו את הדגם וזה הדגם היחיד שיש לי מהחברה הזו וכנראה שגם האחרון, תקראו את ההמשך ותבינו למה.

הטוב:

צבע המרכב מדויק וללא דופי, החסויות ממוקמות לפי המקור ולא חסרה אף אחת מהן. באזור מכסה המנוע "שוקו" השאירו מרווחים כדי לתת תחושה של חלק נע ונפרד מגוף המרכב (לא הוא לא נפתח רק נראה כך בשביל האותנטיות). האנטנה בנויה כנדרש. הכנף המובנת על דלת תא-המטען נעשתה בדיוק מופתי. הפנסים האחוריים והקדמיים נראים כל כך אמיתיים שיש תחושה שניתן להדליק אותם. הדוד האחורי והאגזוז מרשימים למדי. הגלגלים נראים טוב בתוספת הלוגו של אופל בקשר למגרעות שלהם אתייחס בהמשך. פנים הרכב מפתיע לטובה עם מושבים בעלי פרופיל נפוח ורצועות קשירה, הדשבורד מציג כמה שעונים בעזרת מדבקות אבל עדיף מכלום והרווח בבית הגלגל נראה תקין עד כמה שניתן להבין מול תמונת המקור.

הפחות טוב:

"הפוך גוטה הפוך", הדגם פשוט הפוך ואני אסביר, במקור ההגה היה בצד ימין וגם המגבים היו הפוכים בהתאם, "שוקו" כנראה התבססה על גרסה אחרת או מתקדמת יותר של מקריי ומשם עשתה הסבה למאנטה של מקריי משנת 84' במאנקס. לא יודע מה עבר על החברה שמוצריה מתומחרים ברף היותר גבוה של ה-43 , לא משנה כמה הדגם מרשים ברגע שהוא נכשל בדבר הכי בסיסי שזה מיקום ההגה כל שאר הפרמטרים מאבדים גובה. מגרעות נוספות קריטיות לא פחות קשורות לאזור הגלגלים כמו היעדר צלחות בלם ושימוש בציור של ברגים במקום תצוגה יותר משכנעת. ובאמת שאין עוד מה להרחיב, ללא טעות גסה בתאימות למקור ועוד קצת השקעה בגזרת הגלגלים והדגם היה מושלם מבחינתי.

סיכום

למרות ההשקעה האדירה שנעשתה בעיצוב הדגם על ידי "שוקו" והגרסה המוגבלת בה הדגם יצא (500 פריטים), הפשלה הענקית בדמות מיקום הגה לא תקין לא ניתנת להתעלמות. לא מצליח להבין מי אישר את הדגם לשחרור, אבל אכתוב להם מייל ואראה מה התירוץ שלהם בנושא (מבטיח לעדכן). אני מקווה שהעובד שאחראי על הדגם הזה לא יחריב עוד חלקים בהיסטוריה המוטורית, אחרת התוצאות ימשיכו להיות מגוחכות ומנותקת מהמקור, ובמילה אחת חבל.



שנות הזהב של הסיירה, 1987 עד תחילת שנות התשעים

בשנת 87’ אחרי ביטול קטגוריה B בעולם הראלי נוצר הרבה בלבול ומחסור ברכבים מתאימים, פורד שהייתה חבולה ופגועה אחרי הפרויקט השאפתני שלה עם ה-RS200, העדיפה לא לחפש הרפתקאות חדשות. אל תוך הוואקום הזה, נשאבה הפורד סיירה על שלל גרסאותיה, ובעל כורחה הפכה לאחד הכלים הכי מפורסמים ונפוצים במסגרות הראלי השונות, עד לפחות תחילת שנות ה-90. אין כמעט נהג ראלי שהיה בתקופה הזו ולא יצא לו לנהוג באחת מהגרסאות של הסיירה.

אופל שהצליחה להגיע להישגים נאים בראלי עם האסקונה והמאנטה, החלה להתקדם לעבר הקדט כנציגה שלהם, אך ניהול כושל של הפרויקט הוריד הכל לטמיון. אופל שגם ככה הייתה רחוקה תדמיתית מספורט מוטורי, החליטה לנטוש לגמרי את פרויקט הראלי שלהם בטענה שהם בכלל לא חובבי ראלי. ג’ימי לא נשאר בספינה הטובעת של אופל, ובפורד אירופה שמחו לאמץ את האלוף הבריטי ולצוותו אל סיירה קוזוורת' עוצמתית. השילוב לא אכזב, והעניק למקריי שתי אליפויות בריטיות (מתוך החמש) ועוד שלושה ניצחונות באירלנד (מתוך השבעה). יותר מזה, הפופולריות של הסיירה התגברה בכל רחבי בריטניה לנוכח ההישגים שמקריי הצליח לסחוט ממנה (בעולם ה-WRC היא לא הבריקה בעיקר בגלל הזנב "השמח" שלה).

הגיוון הרב והנפוצות של הסיירה קוזוורת' במגרשי הראלי השונים, וגם זו של מקריי מככבת כאן בעיקר בהתחלה


Jimmy McRae 1987 – Ford Sierra Cosworth RS – Trofeu 1/43

הדגם שלי מייצג את הסיירה קוזוורת’ RS של ג’ימי מקריי בשנת 87’ מהמירוץ שחתם את העונה הבריטית "המאנקס ראלי", מקריי דהר למקום הראשון ובכך חתם עונה רביעית של אליפות, שנה לאחר מכן מקריי לקח אליפות נוספת אשר הכתירה אותו לאלוף הבלתי מעורער של הראלי הבריטי. הדגם יצא במהדורה מוגבלת תחת הסדרה "אגדות הראלי של בריטניה" מבית TROFEU.

הטוב:

מארז מיוחד עם הגבלת ייצור. אין פספוס של אף מדבקה. צבע המרכב והחסויות נעשו בתאימות גמורה למקור. כנף הלוויתן האופיינית והאחוריים של הסיירה ירשימו כל חובב רכב בכלל וסיירה בפרט. הפנים של המרכב זכה לרצועות קשירה וגלל רזרבי נוסף כמקובל. מגיני הבוץ תורמים למראה כללי. המדבקה על פנסי הערפל נכונה, הכיתוב והסמלים של פורד מוצגים כהלכה.

הפחות טוב:

איכות החומרים הכללית ואיכות ההרכבה ברמה נמוכה, זה ניכר כמעט בכל חלק. החלונות אינם משכנעים כלל והם מיוצרים מפלסטיק בעל שקיפות וצלילות נמוכה. המדבקות לא תמיד בעלות פונט ברור וחד ולעתים גם מודבקות עקום. וו הגרירה הקדמי צריך להיות צהוב ולא לבן. חלקי הפלסטיק של הגלגלים והפנסים נראים גם הם באיכות פחות טובה מהמצופה. יש תחושה שעם הזמן הדגם פשוט יתפרק מעצמו.

לסיכום:

יש לי יחסי שנאה-אהבה עמוקים עם חברת Trofeu, מצד אחד הם יוצאים בסדרות מאוד מרשימות וניכר שהם משקיעים בתאימות למקור אבל יש להם בעיה קשה בכל הקשור לחומרים שהם עובדים איתם ובקרת האיכות שלהם. אם הם ישימו דגש על הפרטים שציינתי התוצאות שלהם יהיו הרבה יותר משביעות רצון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s