החיים הם מסע ארוך, מפותל ומופלא, בכל יום אתה נאלץ להכריע בין שלל החלטות והתמקדויות, היום זה משהו אחד, ומחר זה משהו אחר לחלוטין. לפעמים אתה עוצר את עצמך לתהות האם זה שמביט בך בזגוגית ממול זה אותו אחד מאתמול, מה השתנה היום? מה קרה לאתמול? ומה יהיה מחר? שאלות יש לי בשפע, תשובות זה מה שחסר לי. האספנות היא

בסדרת המאמרים הבאה, אני אסקור את ההיסטוריה של התחבורה הממונעת מראשיתה ועד התוצאה של ימינו אנו, ובנוסף האיר את המצאות החשובות שיצרו את עולם הרכב המודרני וכפועל יוצא גם את תחום האספנות שלנו. מנועי הקיטור מאז ימי לאונרדו דה וינצי (Leonardo da Vinci) ואייזיק ניוטון (Isaac Newton), אשר חלמו ושרטטו דגמים ראשוניים של רכבים או לפחות מה שאנו מגדירים היום

אספני כלי רכב מיניאטוריים שכמותי מגוונים באיסופם ואף משתנים במקור "התסביך", אם כן מה המניע היותר משותף לנו? האם אנחנו גוררים איתנו השפעות ילדות של צעצועים וכמיהה אל כלי רכב או שזה בכלל הערכה בוגרת לעולם המוטורי והסיפורים הייחודים המתקיימים בו? אני מניח שגם וגם. במעגלי הזיכרון העמומים של שנותיי הראשונות על הכדור, נמצאות להן תמונות מספיק ברורות של צעצועים

כל דגם מגיע עם אריזת קרטון, אך מה המשמעות שלה מעבר לשליחת המוצר לשוק? למה רוב האספנים שומרים עליה ביראת כבוד ומצמצמים את שטחי האחסון שלהם בשביל אריזה חסרת תועלת? או שמא היא בעלת חשיבות ואני סתם מדרדרה לתהומות האשפה והמיחזור. הטלפון נותן את אות המסרון, "נא להגיע לסופר, דגם שאתה מחכה לו הגיע והנחנו אותו ליד השמן" . שמח

שבר באחד מפריטי האוסף יכול להיגרם משלל סיבות אבל אני מהמר על זה שבדרך כלל האספן הוא זה שגורם לנזק ולכן אחרי מספר תקלות עצמאיות הרגשתי צורך לשתף את הרהוריי על הדף, לכו תדעו אולי מישהו ירוויח מהטיפשות שלי. לפני שאתחיל במחול העלבות, כשאני אומר טיפש/טיפשות אני מתכוון לכיוון ההומוריסטי של המילה, הרי מי מאיתנו לא יכול להצביע על רגע