---

הלנצ'יה דלתא S4, היא קודם כל מכונית ראלי מטורפת מקבוצה B, בעלת היסטוריית מרוצים מכובדת, נציגה בולטת מתקופת השיא של "מרוץ החימוש" בקבוצת מרוצי הראלי המפורסמת ביותר.

---

קבוצה B

קבוצה B הוצגה ע"י FIA (פדרציית הרכב הבינלאומית) ב-1982 והייתה מתירנית מתמיד מבחינת טכנולוגיה, מגבלות עיצוב וכמות המכוניות הדרושות להומולוגציה. דרישות המשקל הכולל הורדו למינימום האפשרי, הורשה השימוש בחומרים מתקדמים, ולא היו מגבלות על גדישה. תקופה זו נחשבת ל"תור הזהב" של מרוצי הראלי, בה נבנו כמה מהמכוניות הנערצות, המהירות, החזקות והמתוחכמות ביותר בהיסטוריה. בשנת-1986 השתתפו בתחרות מספר מכוניות בעלות הספק העולה על 500 כ"ס (יותר מכפול מההספקים שהיו נהוגים לפני קבוצה B).

מכונית המירוץ

עד להצגתה של האודי קוואטרו ספורט, בעלת ההנעה הכפולה ומנוע טורבו ש"שברה את השוק", האיטלקים שלטו במרוצי הראלי עם מכוניות ההנעה האחורית כמו הסטארטוס וה-037. אודי הביאה לזירה יתרון טכנולוגי משמעותי וכדי לעמוד בקצב, הוחלט בלנצ’יה להשתכלל  בטכנולוגיה ולפתח את ה-S4.

הדלתא S4 , ההתפתחות האבולוציונית של הלנצ’יה 037, השתתפה בראלי העולמי (WRC) בעונות של 1985-86. גבולות הרגולציה של קבוצה B נוצלו עד תום תוך שימוש במנוע מרכזי בנפח 1,760 סמ"ק בעל גדישה כפולה (לראשונה בהיסטוריה), הצתה אלקטרונית, הזרקת דלק, 2 מצנני ביניים והנעה כפולה. גדישה כפולה משלבת שימוש במגדש-על בטווח סל"ד נמוך, ובמגדש טורבו בטווח הגבוה. שילוב זה מאפשר להתגבר על תופעת השהיית הטורבו המקשה על השליטה בכוח הרכב.

נפח מנוע מתחת ל-1800 סמ"ק הציב את הלנצי'ה בקטגוריה של עד 2500 סמ"ק, המאפשרת  משקל מינימלי של 890 ק"ג. הנתון הרשמי של מכונית המירוץ דיבר על הספק של בין 480 ל-500 כוחות סוס, אך בפועל זה היה יותר לכיוון ה 800-1000. בסט-אפים הקיצוניים של מקצה מוקדמות, הביאו את ה-S4  להספקים של מעל-1000 כ"ס. הביצועים היו בהתאם – 2.2 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש על חצץ!

כנהוג במכוניות ראלי, השם דלתא שימש למטרות שיווק בלבד. למעשה בין 2 הרכבים (דלתא לכביש וה-S4) לא היה כמעט שום דבר משותף, פרט לכמה אלמנטים ויזואליים. למכונית שלדת  צינורות וחלקי מרכב מקרבון פייבר, בעוד הפנלים הקדמיים והאחוריים מתנתקים לחלוטין לטובת טיפולים. הדלתות בנויות מסגרת חלולה מקוולאר ללא ריפוד פנים או חלון נפתח. מבחוץ הורכבו תוספות אווירודינמיות כמו: כונסי אויר, ספוילרים וכנף אחורית.

למכונית מערך מורכב של מתלים ארוכי מהלך: עצה כפולה מקדימה ומאחור, קויל-אובר קדמי בודד וקפיצים בעלי בולם כפול לכל גלגל, מאחור. מערכת ההנעה הכפולה אפשרה העברה של 60 עד 75 אחוזים מהמומנט לאחור.

התוצאה הייתה מכונית מאוד מאתגרת לנהיגה. ללא בקרות אלקטרוניות, תיבה סיקוונסיאלית ושאר השכלולים הנהוגים כיום במכוניות הראלי.

ניתן להתרשם מהתאוצות המדהימות בסרטון יו-טיוב הבא:

קריירת המירוצים

בזירת המרוצים היה ל-S4 רקורד די מוצלח שהתחיל כבר בניצחון האירוע הראשון בו השתתפה, ראלי RAC בשנת 1985, כשהנרי טויבונן (ז"ל) אוחז בהגה. בעונת 1986 אפשרה למרקו אלן את המקום השני באליפות הנהגים. באותה השנה ה-S4 התחרתה בכל מרוצי הראלי העולמי, פרט לספארי של קניה, וקצרה 3 ניצחונות: מונטה קרלו (טויבונן), ארגנטינה (ביאסיון) ואולימפוס (אלן). בנוסף, גם באותה השנה המכונית זכתה באליפות הראלי האירופאי נהוגה ע"י האיטלקי פבריציו טאבאטון.

מה שהעיב על ההישגים היו מספר תאונות קטלניות במהלך המרוצים. הראשונה אירעה בקטע "לגו אזול" ("Lagoa Azul") בראלי הפורטוגזי, כאשר יואכים סנטוס (Joaquim Santos) איבד שליטה על הפורד 200RS, ועף לתוך קהל אוהדים תוך הריגתם של 3 ופציעתם של 31. בתאונה הבאה, אשר גרמה לביטול הקבוצה, הייתה מעורבת ה S4. בשלב ה“טור דה קורס" (“Tour De Corse”) טויבונן המוביל פספס פניה ומכוניתו עפה במורד מיוער. המכונית נחתה על הגג, כאשר מכלי הדלק הממוקמים מתחת למושב הנוסע ניזוקו קשות. השילוב של מגדש טורבו לוהט, מרכב קוולאר ודלק זורם הצית שריפה. צוותי החילוץ שהצליחו להגיע לזירה רק כעבור כ-30 דקות ומצאו רק שלדה חרוכה ואת גופותיהם של הנהג והנווט במושביהם.

התאונה הקטלנית של הנרי וה-S4, תיעוד מרוחק.

בתקופת קיומה הקצרה, קבוצה B רכשה לעצמה הילה אגדית בקרב אוהדי הראלי וחובבי הרכב ונחשבה למאוד מוצלחת ופופולארית. מספר הצופים עלה ויצרני רכב רבים הצטרפו לתחרויות הראלי העולמי. אבל בסופו של דבר התחרות המהירה החלה להיות מסוכנת מדי כיוון שביצועי המכוניות נהיו פשוט "יותר מדי". בסוף 1986 הקבוצה בוטלה ותקנות קבוצה A הפכו לסטנדרט הקובע. התכנון היה שבשנת 1987, הלנצ'ה ECV מקבוצת S תחליף את ה- S4, אך תכניות אלו נגנזו יחד עם ביטול הקבוצות B ו S. בהמשך לנצ’יה השתמשה עבור התחרויות בדלתא המבוססת על מכונית הייצור הסדרתי.

גרסת הסטרדאלה

עבור כל רכב שהתחרה בקבוצה B, היצרן חויב לייצר לפחות 200 מכוניות הומולוגציה. כך נולדה גרסת הכביש, הדלתא S4 סטראדלה, שמטרת קיומה היחידה הייתה להפוך מכונית מרוץ עצבנית לחוקית לכביש. היא יוצרה בין השנים 1985 ו-1986. ברובה הייתה זהה למכונית המרוץ, כולל שלדת צינורות הפלדה ומנוע ה-1.8 ליטר הסופר מורכב בעל הגדישה הכפולה. כמו מכונית המרוץ, גם גרסת הכביש צוידה בהצתה אלקטרונית, הזרקת דלק, מגדש-על, מגדש טורבו ו-2 מצנני ביניים. הכוח עבר לכל הגלגלים דרך 3 דיפרנציאלים – 30 אחוז מהכוח קדימה והשאר לאחור. הספק גרסת הכביש עמד על 247 כ"ס שהביאו את הרכב למהירות מקסימלית של 225 קמ"ש, כאשר המאוץ ל-100 קמ"ש נמשך 6 שניות.

ההבדלים העיקריים ממכונית הראלי היו חלקי המרכב העשויים פיברגלס, הגה כוח, פאנלים לבידוד רעשים ובלם חניה שעבד "בערך". בנוסף הורכב אבזור נוחות כמו: מושבי אלקנטרה, גלגל הגה מצופה זמש, מחשב דרך ומזגן ("מזגן בכאילו", לפי עדויות של בעלים).

כשהוצעה למכירה באיטליה עלתה 100 מיליון לירות – פי-5 מהדלתא היקרה ביותר, (HF Turbo) או שווה ערך ל-2 מרצדס S-Class. המכירות לא היו מרשימות מלכתחילה ובעקבות התאונה המצערת בתחרות הראלי הוחלט להפסיק את המכירה לחלוטין ולהשמיד את שארית האקזמפלרים. נקבע כי המכונית פשוט לא בטיחותית מספיק בתכנונה, כיוון שמיכל הדלק הממוקם מתחת למושב הנוסע לא ממוגן מספיק.

למעשה, מדובר במכונית ראלי החוקית לכביש. אמנם היא הוחלשה, אך העדר כלוב התהפכות ואזורי ספיגה אמתיים, הפך אותה בידיים הלא נכונות, למאוד מסוכנת. המומחים טוענים כי כיום קיימים בין 45 ל-50 אקזמפלרים לכביש. כנראה שנמכרו יותר, אך רבות מהן הוסבו מידית (ודי בקלות) למכוניות ראלי במועדונים פרטיים. לכן, זו נחשבת לאחת הנדירות מבין מכוניות ההומולוגציה של קבוצה B.

---

 הדגם של אוטוארט

נדלקתי על הדגם כבר בפעם הראשונה שראיתי את תמונתו. זוהי נציגה מבין הקיצוניות להאצ'בק ביצועיסטית. קרובה מאוד למכונית מרוץ, אך עדיין עומדת בקריטריון מיקוד האיסוף שלי: האצ'בק לכביש. למזלי מדובר בדגם מהסדרה הטובה של אוטוארט, הסיגנצ'ור: דגם מתכת הנפתח כולו, מפורט ואיכותי מאוד. המתנתי וחסכתי במיוחד עבור הדגם היקר, כי הוא היה MUST  רציני מבחינתי, מבוקש מספר 1 מרגע ההכרזה. החלטתי ללכת על האדומה, כיוון שהכסופה לא הרשימה אותי מספיק.

הדגם בעל פיצ'רים של דגמים מהשורה הראשונה, איכותי בכל האספקטים  ונראה מצוין. נמצא בפסגת האוסף שלי, מבחינת האיכות. להלן סקירה קצרה של הנקודות העיקריות.

נקודות חיוביות

• תאימות גבוהה למקור.
• איכות צביעה ללא רבב.
• גרילים מחוררים מקדימה ומאחורה.
• סמלים ופנסים באיכות מעולה.
• פירוט מצוין של תא המנוע.
• הכל נפתח כמו ברכב האמתי, כולל התא מטען ומכסה המנוע הענקי, בעל צירים ייחודיים ומוט תמיכה.
• צירי הפתחים איכותיים ביותר ונאמנים למקור.

 

 

נקודות שליליות

• כמעט ואין, כיוון שמדובר בדגם מהשורה הראשונה.
• המתלים אמנם נראים מצוין אך אינם מתפקדים.
• החלק הקדמי לא נפתח לחלוטין כמו ברכב האמתי.

לסיום עוד כמה תמונות עם גרסת הכביש של דלתא:

מקורות:

• https://en.wikipedia.org/wiki/Group_B
• https://en.wikipedia.org/wiki/Lancia_Delta_S4
• https://petrolicious.com/articles/this-is-what-it-s-like-to-own-a-lancia-s4-stradale

מקווה שנהניתם, אשמח לשמוע את דעתכם!