בסדרת המאמרים הבאה, אני אסקור את ההיסטוריה של התחבורה הממונעת מראשיתה ועד התוצאה של ימינו אנו, ובנוסף האיר את המצאות החשובות שיצרו את עולם הרכב המודרני וכפועל יוצא גם את תחום האספנות שלנו.

מנועי הקיטור

מאז ימי לאונרדו דה וינצי (Leonardo da Vinci) ואייזיק ניוטון (Isaac Newton), אשר חלמו ושרטטו דגמים ראשוניים של רכבים או לפחות מה שאנו מגדירים היום כלי תחבורה,  ועד היום נרשמו יותר ממאה אלף פטנטים שונים ומגוונים כדי להגביר את המודעות לטכנולוגיה. כלי הרכב שאנו מכירים היום לא נוצרו ביום אחד או על ידי ממציא אחד, זו התפתחות רבת שנים וניסיון מצטבר. וכידוע לכולם יש בהיסטוריה העשירה הזו יותר כישלונות מאשר הצלחות, אבל אני לא בא לספר לכם על הכישלונות, אלא על ההצלחות שהיוו אבן דרך בחשיבה ובקדמה המוטורית ושבזכותם אנחנו גם נהנים לאסוף דגמים מיניאטוריים שלהם.

אתחיל עם הסוג הראשון של תחבורה ממונעת, הקיטור. מנוע הקיטור הומצא בפועל בידי ג'יימס ואט (James Watt) במאה ה-19, עקרון הפעולה של המנוע הוא לחץ גז המפעיל טורבינה. דרך ההפקה השגרתית: פחם מגיע ביחד עם אוויר אל דוד השרפה, ושם הוא נשרף, החום שנוצר במהלך השרפה, גורם לחימום המים שבצינורות הדוד, וכך נוצר קיטור (אדים בלחץ גבוה). את הקיטור מוציאים מהדוד לבוכנה בלחץ וזה מה שדוחף את הבוכנה המחוברת למוט שמתחבר לגלגל, וכך התנועה מתבצעת.

James Watt 1736–1819

מנוע הקיטור הראשון שעליו ניתן הפטנט

מנוע קיטור 1850 Watt

מנוע קיטור 1859 אנגליה

עקרון פעולה של מנוע קיטור

האדם הראשון ששמו מוזכר ביחד עם כלי רכב, ואני מדבר על כלי רכב בעל הנעה עצמית, לא נימשך על ידי משהו ולא נידחף על ידו, הוא ניקולס יוסף קוגנוט (Nicolas Joseph Cugnot). בשנת 1769 ניקולס תכנן את ייצורו של הרכב בפריז ארסנל (Paris Arsenal) חברה לייצור כרכרות צבאיות, רכב זה היה בעל 3 גלגלים ממונע קיטור אשר שימש כרכב צבאי בחיל התותחנים ועזר בהעברת ציוד כבד במהירות של 4 קמ"ש (2.5 mph) ונזקק למנוחה כל 10-15 דקות כדי לצבור קיטור. שנה אחרי זה, ב-1770 הוא בנה גרסה מיוחדת לנוסעים, ושנה אחר-כך (1771) כאשר באחד מן הימים הוא נסע בדרך ניתקע בקיר אבן וזו תאונת הדרכים הראשונה בהיסטוריה של התחבורה הממונעת.

Nicolas Joseph Cugnot

אחרי כמה שנים של מזל רע לניקולס, הוא עדיין הצליח לשפר את הרכב שלו אבל לא בצורה משמעותית. מי שכן הצליח לשפר את הרכב היה הצרפתי אונייסיפור פאקאר (Onesiphore Pecqueu) אשר המציא את הגיר הדיפרנציאלי (differential gear), בזכות עבודתו כשען הוא הבין שצריך ליצור סוג של מתאם שיאפשר התאמה ביחס הסיבוב של שני גלגלים מקבילים על אותו הסרן, כך לא יאבד כוח אשר מגיע מהמנוע לגלגלים.

Onesiphore Pecqueur

הדמית פעולת הדיפרנציל

בשנת 1789, אוליבר אבנטס (Oliver Evans) היה הראשון בארה"ב שביקש וקיבל פטנט בתחום הקיטור והרכב בעזרת מנועי הקיטור בלחץ גבוה. בשנת 1801 אדם בשם ריצרד טרויתיק (Richard Trevithick) היה הראשון שבנה כרכרות ממונעת על ידי קיטור באנגליה.

בין השנים 1820 ועד 1840, כרכרות ממונעות קיטור החלו לנסוע בין הערים באנגליה וזו בעצם ראשיתה של התחבורה הציבורית הממונעת. אנשים רבים החלו להימשך לרעיון המופלא של תנועה ממונעת והביקוש הגדול הוליד את הרכבת האנגלית. הרכבת הפכה לכלי תחבורה המוני והמירוץ לבניית תחנות ומסילות בערים רבות ככל האפשר היה בשיאו, גם בצרפת (בעיקר באזור פריז) וארצות הברית הרכבת החלה לתפוס את מקומה ומלחמות כלכליות על שטחי רכבת וכלים ממונעים החלו להופיע אבל זה כבר לנושא אחר.

השם הבא בסקירה שלנו הוא אמידאי בולאי (Amedee Bollee) הצרפתי, אשר בשנת 1878 בנה לראשונה כרכרה אשר מזכירה לנו במעט את הרכבים של היום, הלה-מאנסל (La Mancelle) הרכב היה בעל מרכב אחיד, המנוע הוצב על המרכב וחובר דרך שרשרת שהעבירה את הכוח לגלגלים האחוריים, הנהג ישב מאחורי המנוע והיה לו הגה ישיר לגלגלים, דוד הקיטור המסוכן "הוצא" מחוץ לרכב. בשנים 1880-1882 הצרפתי ייצר דרך החברה שלו עוד כרכרות נוסעים ממונעות קיטור והרכבים כבר הגיעו למהירויות של 40 ו-60 קמ"ש.

La Mancelle

כמו כל מה שקשור בתנועה, בשנת 1887 היה המירוץ המוטורי הראשון, יותר נכון 28.4.1887 שבה ניצח דה דיון עם הרכב שלו הלה מרקיז (1884) מתוצרת De Dion Bouton Et Trepardoux עם מהירות של 60 קמ"ש בטווח של 30 ק"מ, זה מקסימום מרחק לפני שמיכל המים שלה יתרוקן.

1884 La Marquise

בעקבות הגידול בצורך בכרכרות ממונעות לתחבורה הציבורית, הגודל של הרכבים האלו גדל וגדל והם נהפכו לאוטובוסים ומשאיות. אך זו גם הייתה הצרה של מנועי הקיטור, ככל שהרכבים גדלו כך גם הדוד גדל בהתאם, מה שגרם לעליית משקל גבוהה מאוד שהביאה למצב שבו המנוע עבד קשה מדי כדי לשנע את הרכב למרחקים ארוכים. ברכבות או ספינות שעבדו על אותו עיקרון מנועי לא הייתה את הבעיה הזו, לרכבות הייתה את המסילה שהקלה על התנועה ולספינה היה את המים, דבר שאפשר לשני כלים אלו לגדול ולהתפתח לתחבורה ציבורית ומשא מבוקשים.

מנועי הקיטור היו השלב הראשוני, הניצוץ של כלי הרכב הממונעים, התשתית שהובילה את האדם לרדוף אחרי תחבורה ממנועת ויעילה. המנועים האלו עדיין מלווים אותנו, והם משמשים לדוגמה להפקת חשמל קלה וזולה. ניפגש בחלקים הבאים של הסקירה ונכיר את נקודות הציון הבאות בהיסטוריה הממונעת.