אלו תקופות שונות בחיים, אתה נכנס לתחום בסערה גדולה ואז מתמתן, ממשיך בחייך השגרתיים אבל לא שוכח. סדרי העדיפויות משתנים בלי הרף, לא תמיד יש לך את הזמן, המקום או בכלל את הכסף להיות שקוע בתחום. אספנות זה עסק מוזר, אתה תמיד אספן אבל לא תמיד באותה עוצמה, הכוח שלך מוגבל, החיים לא עקביים, וכך גם אתה. פתיח החיים הם

אספני כלי רכב מיניאטוריים שכמותי מגוונים באיסופם ואף משתנים במקור "התסביך", אם כן מה המניע היותר משותף לנו? האם אנחנו גוררים איתנו השפעות ילדות של צעצועים וכמיהה אל כלי רכב או שזה בכלל הערכה בוגרת לעולם המוטורי והסיפורים הייחודים המתקיימים בו? אני מניח שגם וגם. במעגלי הזיכרון העמומים של שנותיי הראשונות על הכדור, נמצאות להן תמונות מספיק ברורות של צעצועים

כל דגם מגיע עם אריזת קרטון, אך מה המשמעות שלה מעבר לשליחת המוצר לשוק? למה רוב האספנים שומרים עליה ביראת כבוד ומצמצמים את שטחי האחסון שלהם בשביל אריזה חסרת תועלת? או שמא היא בעלת חשיבות ואני סתם מדרדרה לתהומות האשפה והמיחזור. הטלפון נותן את אות המסרון, "נא להגיע לסופר, דגם שאתה מחכה לו הגיע והנחנו אותו ליד השמן" . שמח

שבר באחד מפריטי האוסף יכול להיגרם משלל סיבות אבל אני מהמר על זה שבדרך כלל האספן הוא זה שגורם לנזק ולכן אחרי מספר תקלות עצמאיות הרגשתי צורך לשתף את הרהוריי על הדף, לכו תדעו אולי מישהו ירוויח מהטיפשות שלי. לפני שאתחיל במחול העלבות, כשאני אומר טיפש/טיפשות אני מתכוון לכיוון ההומוריסטי של המילה, הרי מי מאיתנו לא יכול להצביע על רגע