בעולם איסוף הדגמים, קיימת נטייה חזקה לאסוף את כל מה שהוא "הכי", הכי מהיר, הכי חזק, הכי יקר ואם אפשר אז גם הכי אקזוטי בסצנה המוטורית.

פגאני זונדה, בוגאטי ויירון וקואנגסיג מככבות בכל ויטרינה של אספן ממוצע, גם תחומי איסוף "ארציים" יותר – למשל מכוניות ראלי –  מקבלות ביטוי בדמות EVO של מאקינן או אימפרזה של סולברג. אבל יש עוד פנים למטבע, יש את אלה שלא ניצחו, שלא הצליחו, שלא כיכבו, שלא היו לאגדה, אלה שגם נכתבו על דפי ההיסטוריה רק בצד השני של הדף, למשל, הפרק של נהג הראלי צ'אטריוט וקבוצת סובארו בתחילת שנות ה-90 בהם הלגאסי הייתה הכוכבת הראשונה של הקבוצה הצעירה מיפן.

סובארו אמנם התחילה את גישושי דרכה בעולם הראלי עוד הרבה קודם (עם הלאונה), אבל הפעם הראשונה שהיצרן באמת דרך במשרדי הFIA עם מכונית גרופ A אמיתית, הייתה ב1990 עם הלגאסי שגרסת הראלי שלה פותחה בפרודרייב. אחד הנהגים שהצטרף לקבוצה למספר מצומצם של אירועים היה פרנסיס צ'טריוט. צ'טריוט הצרפתי, התחרה בעיקר במירוצים נקודתיים עם רנו והיה אלוף צרפת פעמיים (1989,1990) עם הב.מ.ו M3 שגם פותחה בפרודרייב. כך הוא התגלגל אל מושב הסובארו, והתחרה איתה בפורטוגל, בשבדיה ובטור דה-קורס. בכל המירוצים הוא הציג ביצועים נמוכים עד מחפירים, ובסוף פוטר מהקבוצה. הוא המשיך את דרכו המקרטעת-צולעת, קצת בניסאן, קצת בטויוטה וקצת בפג'ו. בשלב מסוים הוא כל כך התייאש, שעבר לנסות את מזלו בעולם הקולנוע כשחקן וכבמאי.

אז למה לי דגם כושל אתם שואלים? כי עבורי הדגם הזה מייצג לא רק את הצעד הראשון שסובארו עשתה בעולם הראלי בדרך לתהילת עולם, אלא גם אדם שנעלם בערפל ההיסטוריה ואיש אינו זוכר אותו באמת. וזה די עצוב בעיני.

הסובארו לגאסי RS בבניה בסדנת PRODRIVE

הדגם שלי מייצג את צ'טריוט, מלווה בנווט מישל פרין, בראלי פורטוגל של 1991. המתחרים האחרים היו טובים מאוד (לאנצ'יה, טויוטה ומיצובישי) עם נהגים חזקים מאוד (סיינז, אוריול וביאסון) ולא הותירו לקבוצה הצעירה שום סיכוי. צ'טריוט סיים את המירוץ במקום ה6.