---

מה הסיכוי שאתם כבר מכירים אותו? כל שנה הוא בולט בקטלוגים של יצרניות הדגמים המיניאטוריים. יש ספרים וסרטים עליו, הוא מחזיק באינספור מיתוסים וסיפורי גבורה. הוא היה נראה כמו החנון הראשי בכיתה ובכל זאת, אני בספק אם מישהו היה מסוגל לאתגר אותו על המסלול. בואו לקרוא תמצית על אגדת הפורמולה ג’ים קלארק, החיבור הנצחי שלו אל לוטוס והסוף שזעזע את עולם הספורט המוטורי בדיוק לפני 49 שנה.

---

ב-4 למרץ 1936, ג’ים נולד כבן זקונים ויחיד מתוך חמישה ילדים, הוריו היו חקלאים סקוטים אדוקים, קפדנים ובעלי מסירות גבוהה לאורח חייהם. כלי הרכב בסביבה הביתית של ג’ים היו אטרקציה מרגשת, אמנם אלה היו בעיקר טרקטורים ומסחריות, אבל עדיין בעלי השפעה מרתקת על הדור הצעיר שגדל לצידם. ג'ים לא היה שונה מכל הבנים בנוף המקומי, וכבר בגיל תשע החל לתפעל כלי רכב ומכונות מוטוריים.

כשהגיע לגיל 16, דודו וסבו נפטרו, גי’ם נדרש לעזוב את בית הספר כדי למלא את החסר בפעילות החקלאית של המשפחה. בגיל 17 מיד אחרי קבלת הרישיון, אביו ג’יימס החליף את הטאלבוט סאנבים דור שלישי שלו לרובר חדשה, ג’ים קיבל אותה אליו בזרועות פתוחות. עולם הראלי בשנות ה-50 של המאה העשרים היה עשיר בכלי רכב כמו זה של קלארק הצעיר, סטרלינג מוס (אגדה בפני עצמו) לקח כזו למקום השני במונטה קרלו בעונת 52’. ג’ים היה מרוצה מהרזומה המוטורי של רכבו ודאג להתחבר עם קבוצות ספורט שרצו ברמה המקומית, כך הוא התחיל להתחרות עם הטאלבוט שלו במסלולי ראלי ומירוצי טיפוס אל ראש ההר.

בעשור של שנות ה-50, קלארק התחרה במסגרות ספורט מוטוריות שונות, הדלת המשמעותית בקריירה שלו נפתחה ביום הקופסאות בשנת 1958. קלארק הגיע למפגש הספורטיבי ב-”ברנדס האץ’" תחת החסות של הארגון הבריטי לספורט המוטורי. ג’ים תכנן להיכנס למירוץ המכונה "הגבול של ריברס" עם הלוטוס עלית טייפ 75, מתחרה נוסף עם לוטוס זהה, היה המהנדס ומייסד לוטוס בכבודו ובעצמו, קולין צ’אפמן. קלארק הגיע שני לקולין, אבל משך תשומת לב גדולה מצידו. החיבור בין השניים היה חזק ומחייב, קלארק נזרק לאש הפורמולה בשמה של לוטוס כבר באמצע עונת 1960, האליפות הראשונה שלו הגיעה שלוש שנים אחרי, וב-1965 הוא כבר קטף את השנייה, לוטוס וקלארק הפכו לכוכבים המוטוריים של שנות ה-60.

חזות של בנקאי

ג’ים היה בחור שקט, מופנם וקפדן. את התקשורת שכל הזמן קירקרה אחריו הוא לא חיבב במיוחד, המולה ורעש לא היו מנת חלקו. כל מי שפגש בג’ים לראשונה העריך שהוא בוודאי עובד בבנק, אף אחד לא יכל לחבר את הפרצוף העדין של קלארק, אל חבורת הנהגים הפרועה של העולם הספורט–מוטורי. ג’ים על ההגה היה פשוט בנאדם אחר, הקרובים אליו טענו שהוא חצוי, חלק אחד, חד ומהיר נמצא מאחורי ההגה, והחלק השני, ביישן ומופנם נמצא על הקרקע עם רגליו.

הערכים שעליהם גדל קלארק השפיעו עליו רבות, נאמנות ומשפחה היו מעל הכל, ואפילו שידע שהוא שווה לא מעט כסף בכל קבוצה אחרת, העדיף להישאר בידיים של קולין צ’אפמן ולוטוס רק כי הרגיש בטוח בסביבה זו. קלארק העדיף להתעסק עם אנשים שהוא מכיר וסומך על פני כל דבר אחר, זה אמנם פגע לו בפוטנציאל הכלכלי, אבל העניק לו את השקט הנדרש כדי לנצח על המסלול.

כישרון שלא נגמר

ג’ים לא היה עוד סתם אגדה, היו לו יכולות נהיגה שמנעו ממתחרים לעמוד מולו. הראייה שלו הייתה חדה כנץ, ואפילו בתנאי ראות קשים, קלארק הצליח לראות את תוואי המסלול ולדחוק במכונה שלו עד לקו הסיום. עמיתים למקצוע מספרים שהייתה לו אסטרטגיה מיוחדת להתיש מתחרים, במקום להפתיע אותם לקראת הסוף, קלארק היה פותח מבערים כבר בתחילת המסלול כדי ליצור פער פסיכולוגי הנראה כבלתי ניתן לגישור, הרוח של המתחרים הייתה נעלמת, וקלארק היה זוכה בכל הקופה.

תכונה מעניינת נוספת, הייתה היכולת שלו "להעלים" תקלות ברכב על ידי פיצוי נהיגה. נהגי ספורט בכל המקצועות צריכים רכב שמתאים להם, אם זה בכיול המתלים והמנוע, ואפילו במבנה הרכב. לא קלארק, הוא הנהג היחיד שידע להתאים את הנהיגה אל הרכב, על כל כיסא שהתיישב, הסתגל מהר ונהג כאילו הרכב נתפר במיוחד בשבילו. בשנת 1964 על מסלול גרנדפריקס במונוקו, המוט מייצב האחורי השתחרר וגרם לבעיות אחיזה קשות ברכבו, עד לרגע התיקון קלארק לא איבד זמן ושמר על ההובלה, לקראת סיום המירוץ בהקפה ה-96, המנוע של הלוטוס שבק ואילץ את ג’ים לפרוש ולסיים במקום הרביעי. בימי הבדיקות של לוטוס, הקבוצה מנעה מקלארק לנהוג יותר מסיבוב אחד או שניים, הסיבה נעוצה בזה שקאלרק הסתגל אפילו לתקלות חמורות, ואז ששאלו אותו מה צריך לשנות ברכב הוא היה עונה "שום דבר, הכל טוב" אבל במציאות שום דבר לא טוב, זה פשוט הכישרון שלו שמנע ממנו להבחין בפגמים של הרכב.

בטיחות מעל הכל

אחרי מלחמת העולם השנייה, העולם הספורט מוטורי קיבל זריקת מרץ והתפתח בקצב מסחרר, מעגל האנשים שהתעניינו בפורמולה הלך והתרחב, המכוניות נהיו מהירות יותר והנהגים הפכו למקצועיים וכישרוניים יותר, אבל הבטיחות? פיגרה מאחור. נהגים וצופים נפגעו, לקח זמן עד שארגוני הספורט נכנסו בעובי הקורה כדי למנוע עוד נפגעים. קלארק לא היה יוצא דופן מסטטיסטיקת התאונות, ב-1961 בגרנד–פריקס איטליה, התנגשות בינו לבין הפרארי של הגרמני "וולפגנג וון טריפ" (Wolfgang von Trips), העיפה את השני אל עבר הקהל והובילה למותו עם עוד 14 צופים. המשטרה באיטליה האשימה את קלארק וזה מנגד בחר להסתגר בתוך עצמו.

התאונה הקשה באיטליה

המשפחה הקרובה טענה כי מאז אותו יום, קלארק נעשה מתוח מבדרך כלל ולא הרבה לדבר או להזכיר את האירוע. המוות אפף את התחום מכל עבר, ג’ים היה מודע לזה, אולי הוא נמנע מלדבר על כך באופן גלוי אך עצם הימנעותו להתחתן עם חברתו סאלי סטוקס, כדי לא להשאירה אלמנה במקרה ו… אמרה את מחשבתו, ואוי, כמה שהוא צדק.

הקורטינה של קלארק

בשנות ה-60 של המאה העשרים, פורד ולוטוס שילבו ידיים כדי לייצר רכב ספורט על בסיס הקורטינה אבל לא רק. פורד–קוזוורת’ ולוטוס יצרו מערכת יחסים בעיקר למען הפורמולה, צ’אפמן רצה את המנועים של קוזוורת’ ופורד חיפשה תהילה ופרסום בעזרת כיסה העמוק. קלארק שהיה תחת הידיים של לוטוס הביע עניין בקורטינה החמה, בפורד ידעו שקלארק הוא אחלה אייטם תקשורתי ולא היססו להיענות לבקשתו. בשנת 1966 ג’ים הצטרך לצוות של פורד לכבוד מירוץ הראלי בצפון ווילס, אז נקרא "RAC Rally” כיום שמו הוא: “Wales Rally GB”. ג’ים קיבל קורטינה עם הספרה 8, היא לעומת זו קיבלה אלוף פורמולה שהחל את דרכו בשטחי ראלי עממיים בסקוטלנד. אי אפשר להגיד שקלארק לא נהנה לשבת מאחורי ההגה של הקורטינה, ולהתעלל בה על משטחים חלקלקים, אבל כנראה שהגזים מעט, כי הוא ניגח אותה פעמיים על צדה הימני ונאלץ לפרוש מהמירוץ, את הקורטינה הוא השאיר חבוטה למראה.

יום ראשון,7 לאפריל 1968

קלארק הבטיח לוולטר הייז הצ’יף הספורטיבי של פורד דאז, כי בשביעי לאפריל הוא יישב מאחורי ה-F3L האימתנית של פורד במירוץ ההשקה על מסלול ה-BOAC 500 באנגליה. אבל ג’ים הנבוך התקשר אליו מספר ימים קודם לכן, ואמר לו כי אינו יכול להגיע בשל התחייבות קודמת של לוטוס אל נותנת החסות שלה, יצרנית הצמיגים "פיירסטון" (Firestone), ובמקום אנגליה, הוא נאלץ לטוס לגרמניה אל עבר מסלול הוקנהיימרינג של מירוצי הפורמולה 2. קלארק לא אהב את המסלול הגרמני בלשון המעטה, הוא אמר לחברו גרהם היל כי העצים הרבים שמקיפים אותו עלולים להיות גזר דין מוות למי שיסטה לעברם. ביום הפקודה, האווירה על המשטח הייתה אפורה משהו, ירד גשם והיה קר מאוד, הרכב של קלארק, הלוטוס 48 התחיל את היום בעמדת השירות בגלל תקלת הצתה אך הצוות הטכני התגבר עליה במהירות.

פתיחת המירוץ הייתה צולעת, וקלארק שהיה רגיל להתייצב בראש, נאבק במקום השמיני בארבעת הסיבובים הראשונים. בסיבוב החמישי, קלארק נכנס אל אחד העיקולים הארוכים של המסלול, הלוטוס יצאה משליטה, הסתחררה מעט, קלארק ניסה לרסנה ללא הועיל והיא נזרקה אל העצים, ג'ים נהרג במקום. כמה שהוא צדק, כולם העדיפו להעמיד אותו על טעותו, אבל הוא צדק, הוא ידע שעדיף לא להשאיר אלמנה מאחוריו, והוא ידע שהעצים בקרבת המסלול חורצים גורלות, אבל הוא בטח לא העלה בדעתו שדווקא נותנת החסות ויצרנית הצמיגים Firestone הייתה זו שהביאה אל מותו הטרגי. לא, זה לא בגלל שהכריחו אותו להגיע אל המסלול הגרמני, אלא בגלל הצמיגים של החברה אשר כשלו במשימה והובילו את הלוטוס של קלארק אל סופו הטרגי.

הטרגדיה על המסלול בגרמניה

ג’ים קלארק היה, ועודנו אחד הנהגים הכי בולטים בספורט המוטורי, האופי הייחודי והכישרון הרב הפכו אותו למיתוס. המוות שלו זעזע את עולם הפורמולה בפרט, אך גם את עולם הרכב בכלל. נהגים רבים החלו לדבר בפומבי על כך שאם קלארק האגדי מת על המסלול, אז מה יהיה גורלם? בני האדם כנראה אוהבים ללמוד רק אחרי רשלנות טרגית, לא לפני, בטיחות הקהל והנהגים הייתה צריכה לבוא עוד קודם לכסף ולתהילה. עכשיו כל מה שנשאר זו אנדרטת אבן וסיפורי גבורה על המסלול. דבר אחרון, היום בערב כשאתם מרימים כוסית לכבוד הסוף שבוע, אל תשכחו להזכיר את קלארק, מגיע לו.

---

Jim Clark 1966 – Ford Cortina Lotus Mk 1 – Trofeu 1/43

הדגם שלי הוא חלק מסדרת ההוקרה של Trofeu לנהגי ראלי בריטיים מפורסמים, קלארק אולי לא התפרסם בזכות הראלי אבל אין שום סיבה שתמנע ממנו לקבל כבוד גם במגרש זה. הדגם מייצג את הקורטינה ששימשה את קלארק במסגרת שיתוף הפעולה עם פורד, כפי שאתם רואים הדגם מייצג את התוצר של קלארק אחרי הפרישה בסטייג' החמישי ולא על קו ההתחלה.

הטוב:

דגם הרוס לפי המקור. מהדורה מוגבלת. הקורטינה יפה ומושכת כמעט כמו במקור. הזווית שבה המרכב האחורי מכסה חלק מהגלגל נעשתה כמו שצריך. הפנסים משכנעים. צביעת המט על מכסה המנוע טובה. הסמל של לוטוס והכיתובים של פורד פוזרו בתאימות טובה. מסגרות "הניקל" של החלונות והפנס האחורי מעבירות את המראה הדרוש. צבע המרכב חלק ובעל ברק טוב.  מדבקות לפי המקור. פנים הרכב ספרטני אך מה שיש תואם למקור. רשת הגריל הקדמי מרשימה למדי.

הפחות טוב:

כרגיל יחסי השנאה-האהבה שלי עם החברה הפורטוגלית Trofeu, הסדרות שלהם מעניינות, התאימות שלהם טובה אבל, איכות הגימור והחלקים טעונה שיפור בהקדם. המארז לא בנוי טוב והדגם עלול להסתובב בפנים בחופשיות ואף לחטוף מהלומות, משטח הקרטון שעליו יושב הדגם זז גם הוא, ובמקרה של תנועה יכולים להיווצר קרעים וקמטים, בזמן עיצוב המארז היו צריכים לקחת את הנושא בחשבון, חבל על הדגם בזמן משלוח. הגימור ואיכות העבודה לא משביעים רצון. חלונות בעלי שקיפות נמוכה ורגישות למגע. מגבים עקומים ולא משכנעים (תלויים באוויר). הפנסים הנוספים שכאילו מכוסים נעשו כמעט ברשלנות, הרבה מריחות צבע וחיבור עקום למרכב. הכיתוב של הנהגים לא משכנע, הרקע לא בצבע של מכסה המנוע. חסרים חלקי בלימה.

לסיכום:

למרות המגרעות שציינתי מדובר על אחד הדגמים  היותר מרגשים שיש לי באוסף, הלוואי עוד חברות יכניסו את הראש אל שוק "פצועות הקרב". כרגיל Trofeu נכנסו באומץ אבל שכחו קצת שכל, אני מקווה שהחברה הזו תשתפר בתוצאה הכללית אבל תמשיך להתפרע עם סדרות הדגמים.

בתוך המארז

מחוצה לו