טלנובלה איטלקית – 131 אבארט


בפיאט לא ראו בעין יפה את ההצלחה של חברת הבת שלהם עם הסטראטוס, בתגובה לכך הם חנקו את פרויקט הראלי של לנצ'יה וביחד עם אבארט הכניסו נציגה אטרקטיבית משלהם. זה עבד מצוין, פיאט זכתה בשלוש אליפויות.


בסוף שנות השישים ותחילת השבעים של המאה העשרים, פיאט יצאה במסע רכישות אשר כלל את לנצ'יה, סדנת אבארת' וחצי מפרארי. כיאה לתאגיד רכב ענק שכזה, פיאט חיפשה מוקדי כוח שיאפשרו לה למתג עצמה כראוי. שנות השבעים סימנו התפתחות אדירה בספורט המוטורי ובמיוחד בגזרת הראלי, ה-WRC עמד בפתח, ויצרניות אירופיות רבות החלו לנתב את כספן לגזרה זו. בזכות ההשתלטות על אבארט, פיאט נהנתה מחטיבה ספורטיבית פעילה כבר מיומה הראשון, כל מה שנדרש היה רק להכתיב קצב או יותר נכון כסף ולחכות למכונות המשופרות בקצה הייצור.

בשנות ה-70 המוקדמות של המאה העשרים, לנצ'יה חברת הבת החדשה של פיאט כבר הראתה נוכחות יוצאת דופן בעולם הראלי עם הפולביה בפיקודו של צ'זארה פיורו, התמקדות ספורט-מוטורית זו באה במקום עסקי הפורמולה הקודמים של לנצ'יה שננטשו. לקברניטי פיאט דגדגה הקנאה מעט בבטן וכמענה לכך הם פקדו על אבארט לייצר להם פולביה לראלי אבל של פיאט, הבחירה הייתה ב-124 ספיידר ששידרה על אותה קטגוריה של הפולביה קופה. בהתחלה הורצה גרסת הספורט של הספיידר עד עת הצגת הדגם המיועד לקטגוריה 4 (קטגוריית הראלי הראשית של התקופה) בנובמבר 1972. למרות השיפור המתמיד של הספיידר בידי סדנת אבארט וההיצמדות למתחרות הראלי הקיימות, ההשקה של הסטראטוס טרפה לפיאט את כל הקלפים.

IMG_0723

ה-124 אבארט הייתה חיקוי מוצלח לפולביה של חברת הבת לנצ'יה, אבל הסטראטוס שהגיעה מיד אחריה סימנה רף חדש לגמרי.

פיאט לא יכלה להתחרות בסטראטוס, אפילו לא בפילוסופיה שעמדה מאחוריה. לנצ'יה התעלתה על חברת האם, היו לה צוותי ראלי מנוסים בראשותו של פירו ועכשיו גם מכונה אימתנית שלא בדיוק ניתנת לעצירה, לפחות לא על המסלול. בינתיים גם פורד נראתה כמו חברה שעושה חיל ועוד בגרושים, האסקורט ההמונית זכתה לכמה ליטושים ויצאה לשרוף את שדות הראלי ולקבל ערימות של אהדה ציבורית. בפיאט החלו לשאול עצמם איך משלבים את כלום ההשקעה שעשו פורד עם האסקורט ביחד עם העליונות המופגנת של לנצ'יה והסטראטוס, התשובה לכך הייתה להם די ברורה, לנצ'יה בסופו של דבר היא חברה בבעלותם ולכן אפשר להדיח אותה מהתחרות, ובעניין האסקורט, ה-131 נראתה כמו מתמודדת מתאימה דיה.

131 אבארט

הבחירה ב-131 הייתה כמעט מידית, משפחתית חדשה שנועדה להימכר בכמויות ולמלא את כבישי אירופה, ממש כמו האסקורט. ומבחינת בכירי פיאט, הכנסה של כלי כזה לסצנת ספורט מלאת אקשן תוסיף למיתוג החיובי של הרכב והחברה המייצרת שלו בקרב הציבור הרחב.  במחלקת הכספים האיטלקית אהבו את הרעיון, בעיקר כי התבססות על רכב בייצור המוני זה הרבה יותר זול מלייצר רכב ייעודי לראלי כמו שלנצ'יה עשו עם הסטראטוס. האסקורט האהודה של פורד וההצלחה חסרת התקדים של לנצ'יה הובילו את פיאט אל פרויקט הראלי שלהם בהתאם, ה-131 (מיראפיורי) התאימה בול למטרה המבוקשת.

1975, אחרי פיתוח מהיר וראשוני של אבארט שאפשר לומר התבסס רבות על הניסיון עם ה-124, ופיאט כבר החלה בהליכי ייצור התקינה של הרכב (400 כלים לפחות לשוק הפרטי). ייצור של רכב ספורט מיוחד זה תמיד עניין בעייתי בעידן הייצור המודרני, על כן נדרשה שרשרת הרכבה מיוחדת שכללה את ייצור המרכב במפעלי מיראפיורי, שליחתו אל קבוצת ברטונה לצורך גימורו בהתאם לתצורה הנדרשת ומשם אל מתקן ההרכבה הסופי של פיאט ריוואלטה. שישה חודשים נדרשו לברטונה כדי לקבל את חותמת התקינה מבית FIA, ובראשון לאפריל (תאריך מיוחד משהו) 1976 פיאט כבר יכלה להיכנס למרוצי הראלי הראשיים בסצנה.

IMG_0752

גרסת התקינה שהוצעה לציבור הרחב.

למרות ההתלהבות של האיטלקים והכניסה המכובדת בעזרתם של אנשי אבארט, היה פער ביצועי לרעתם מול היריבות העתידיות של ה-131. הסטראטוס שהייתה אימת הראלי עם מנוע הדינו V6 של פרארי כבר הגיעה כמעט לשלוש מאות כוחות סוס. האסקורט דור שני והמנוע הגמיש BDA מבית קוזוורת' נע סביב המאתיים ושבעים כוחות סוס. המנוע של פיאט בקושי גירד את המאתיים ושלושים כוחות סוס, זה היה גורם מתסכל מאוד בשורות אבארט, הפתרון שלהם היה מיטוב משקל הרכב, כמו שימוש בחומרים קלים היכן שניתן, ויתור על שכבות צבע והקפדה על חלוקת משקל מאוזנת ככל הניתן. אבל למרות היעדר הכוח, המזל וסידור לוח המשחק על ידי פיאט עזר ל-131 לקטוף ניצחונות גם שעל הנייר היא לא הייתה אמורה לקחת.

שנאת אחים

תחושת העלבון שליוותה את ראשי פיאט אחרי שהם ראו איך לנצ'יה חובקת בתהילה מוטורית על חשבונם הניעה את התאגיד האיטלקי להיכנס לנעלי הראלי מלכתחילה. כשהמועמדת שלהם בדמות ה-131 הייתה מוכנה לכבוש את פסגת העולם הם נקטו במספר מהלכים ארגוניים שנועדו להרוג אבל ברכות, את פרויקט הראלי של לנצ'יה. זה התחיל בסגירת הסככות של HF בראשות פיורו והעתקתם אל תחת קורת הגג של אבארט בטורינו, המשיך בלקיחת החסות של חברת התעופה המקומית "אליאיטליה" והסתיים בהעמדת פיורו בראש פרויקט הראלי של פיאט על חשבונה של לנצי'ה וצוות ה-HF. אלגנטי אבל היה ברור לכל כי פיאט רוצה לעמוד באור הזרקורים, היא והסמל שלה.

החיים על המסלול

באפריל 1976 פיאט ואבארט קיבלו את האישורים הנדרשים כדי להתחרות בכל תחרויות הראלי הראשיות והחשובות באמת. הכניסות של פיאט היו מדודות מאוד, זאת הייתה גם ככה אמצע העונה והסיכוי לגבור על הסטראטוס שהייתה בדרך לאליפות שלישית רצופה לא היה סביר, במיוחד לאור הפערים בין השתיים. ההכנות והפיתוח חיכו בסבלנות לעונת 1977 שם לנצ'יה כבר הורידה הילוך בכל הקשור לפרויקט הראלי עד לגוויעתו האיטית והמכוונת. שאר היצרניות לא הראו עניין מספיק בראלי והמתחרה היחידה שיכלה בתאוריה לעורר לפיאט בעיות בקרב על התואר הייתה האסקורט דור שני מהממלכה הבריטית. האסקורט עשתה את כל מה שפיאט ואבארט ניסו לעשות, רק יותר טוב. בפיאט לקחו כל-כך ברצינות את החשש מפני היריבה שהם הגדילו לשכור אסקורט דור שני (בגרסת ראלי) כדי ללמוד אותה לעומק עד כמה שניתן. למזלה של פיאט, תקציב מוגבל וחוסר המזל של הבריטים מנע מהם לשלוט על המגרש.

IMG_0730

1980, ה-131 של מישל מוטון במוטנה קרלו, אחת הנשים הכי חזקות שידע עולם הראלי, עד היום (נכון לעכשיו) לא נמצאה לה יורשת.

1977-1978 שתי אליפויות רצופות

עונת 77',  לפיאט הלך קשה מול הנבחרת הבריטית של פורד. בסיכום שמונה מירוצים מתוך השניים עשר, פורד הובילו ב-6 נקודות על לוח התוצאות, בעיקר בזכות ההשתתפות והניצחון שלהם בראלי ספארי באפריקה. בעקבות המאזן השלילי, פיאט החליטו להזרים תקציב שמן למען המשך ההשתתפות בעונת הראלי. ממירוץ הראלי הקנדי ועד למירוץ האחד לפני אחרון בצרפת, "בליץ" של רכבי 131 אבארט בצירוף נהגים חדשים כדוגמת וולטר רהול וטימו מאקינן עשו את העבודה. פיאט חטפה את המקום הראשון בכל המקרים ולמעט קנדה גם את כל הפודיום. האליפות הראשונה בתולדותיה נחתמה עוד לפני פתיחת ה-RAC ראלי הבריטי, בו פורד שלטה ללא עוררין.

עונת 78', הפתיחה הצולעת בשני המסלולים הראשונים במונטה קרלו ובשוודיה לא הייתה הפתעה כזו גדולה, ה-131 התקשתה מאוד על משטחים עתירי שלג ובכלל על משטחים לא יציבים וקשים לאחיזה. המירוץ אחרי הצמד המושלג היה הספארי באפריקה שאליו פיאט אפילו לא טרחה להגיע, היא לא האמינה שהשקעה בראלי כל כך קשה תניב לנציגה שלה איזה ניקוד משמעותי וכמו בעונה הקודמת פשוט דילגה עליו.  רק במירוץ הרביעי של העונה בפורטוגל פיאט הצליחה לקטוף ניצחון ראשון, מרקו אלן היחיד מבין חבריו לקבוצה שלא פרש מהמסלול ועשה חיים קשים לצוות של פורד כשהם התמקמו במקום השני והשלישי על הפודיום. זה היה סימן הפתיחה לחגיגת הראלי של פיאט, פודיום בכל מירוץ בו השתתפה, ובארבעה מתוך השישה היא לקחה פודיום בכפולות. שביתת פועלים במפעלי פורד לקראת סוף העונה, פינתה את הדרך לאליפות השנייה הרצופה של פיאט ביחד עם גביע הנהגים שהלך לידיים של מרקו אלן. רוב העונה מרקו נהג אצל פיאט אך בשתי מירוצים בודדים נכנס עם סטראטוס ואפילו ניצח על אדמת איטליה את חבריו לצוות בפיאט.

1979 פורד החזירה מלחמה

אחרי שתי עונות מוצלחות של האיטלקים, משהו הפסיק לעבוד כמו שצריך ועונת 79' נפתחה בעצלתיים בדיוק כמו זה שלפניה, אך לא המשיכה כלל באופן דומה. אולי זו הייתה אופוריה מהרצף ואולי סתם קבלת החלטות גרועה, אבל פיאט פשוט עשו טעויות שהרסו להם את הסיכוי לרצף משולש. זה התחיל עם מירוצי השלג, שכרגיל אף אחד לא ציפה לתוצאות טובות במיוחד אך ההמשך היה הרבה יותר תמוה, פיאט פשוט דילגה על מסלולים שהיא ידועה כטובה בהם בשביל כל מיני מירוצי צד שאולי עזרו לה עם יחסי הציבור אך לא היה להם קשר לניקוד של עונת הראלי המרכזית. בנוסף, במקרים בהם היא כן השתתפה, היא שלחה נציגות דלילה ולפעמים עם כלים משומשים, במילה אחת זלזול.

פורד החבוטה לא וויתרה לרגע על התהילה שלה ודחפה את האסקורט בכל הכוח. מירוץ, מירוץ, בסבלנות ובנחישות, הנהגים המוכשרים שלה כמו מיקולה האנו, ואטאנן הארי וביון וולדגורד דחפו את האסקורט המשומנת אל הפסגה של אליפות הראלי, וזה השתלם. פורד זכו באליפות ה-WRC הראשונה שלהם, ועוד בדאבל עם הנהג השוודי של הקבוצה וולדגורד. פיאט הפקירה ופורד כבשה על חשבונה.

1980 פיאט עולה שוב על הסוס

פיאט שהייתה די המומה מהכישלון של העונה הקודמת החליטה לשנס מותניים להתכונן הכי טוב שאפשר לקראת העונה החדשה. למזלם, פורד הודיעה על פרישה מההשתתפות הרשמית שלהם בתחרות. היחידים שעוד יכלו איך שהוא בתיאוריה להוות איום על התואר הנחשק היו קבוצת טאלבוט עם הסאנבים וקבוצת דאטסון (ניסאן) עם ה-160J. אבל במציאות, לא היה להם סיכוי ממשי מול התקציב, הניסיון והכוכבים על ההגה אצל פיאט. וולטר רוהל עשה את אחת העונות המדהימות בחייו כשהוא סחב על הגב את פיאט אל תואר האליפות השלישי במספר ואליפות הנהגים הראשונה בהיסטוריה המקצועית שלו. זה היה פרק הסגירה של פיאט, הפרקים הבאים בעולם הראלי חתומים על לנצ'יה בלבד, פיאט נכון לעכשיו עדיין לא חזרה משינת החורף שלה.

מקבץ מכל התקופה של ה-131 אבארט על מגרשי הראלי


  Fiat 131 Abarth 1978 – Walter Röhrl – Altaya 1/43

לקראת עונת 78' פיאט החתימה את הכוכב הגרמני העולה וולטר רוהל, מה שהניב הצלחה לשני הצדדים. רוהל מלבד העזרה בצבירת הנקודות, עזר לסדנת אבארט לשפר למקסימום את האחיזה הלקויה של ה-131 בזכות המשובים שידע לספק לצוותים הטכניים. שנתיים אחרי צירופו לקבוצה הצליח הגרמני הצעיר לקחת על גבו את פיאט לאליפות שלישית ביחד עם אליפות נהגים ראשונה בקריירה.

על הדגם:

הדגם מייצג את ה-131 של וולטר בעונת 1978 באחד ממירוצי הראלי הקשים מבחינת תנאי השטח, ראלי אקרופוליס ביוון. עם רקורד של תלישת חלקי היגוי, מעיכות ופנצ'רים הראלי היווני לא מרחם על שום רכב או קבוצה. וולטר שלט על המסלול ללא שום עוררין מצד חבריו לקבוצה, ופורד עם תקציבה המוגבל העדיפה לא להופיע מולם.

כרגיל, סדרת אליטיה המוזלת, התמורה הכי טובה לכסף לדעתי. אני תמיד שמח להזמין דגמים מהסדרה בעיקר בזכות יחס עלות-תועלת מעולה. אמנם לא תמצאו פה ירידה מטורפת לפרטים וכן תמצאו פה ושם פאשלות של הרכבה וגימור אבל בהתחשב במחיר הזול של הדגמים האלו (לא יותר מחמישים שקל) ובזה שעל הוויטרינה הם תמיד נראים הרבה יותר ממה שהם שווים עושה מבחינתי את העבודה.

 

 


דגמים נוספים שהוצגו כאן:

  • Fiat 131 Abarth 1980 – Mouton – Altaya 1/43
  • Fiat 124 Abarth 1974 – Pinto – Altaya 1/43
  • Fiat 131 Abarth 1976 –  Norev 1/43

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s